הפסיכולוגיה מאחורי המהפכה הדיגיטלית

מאת תובל רוזנווסר

איך הרשתות החברתיות משפיעות באופן ישיר על האושר שלנו, ומה ניתן לעשות כדי להיות מאושרים. התשובות בכתבה.

אתמול צפיתי בהרצאה 'מהפכת הקשב' של ד"ר מיכה גודמן, לדעתי אחד מהאינטלקטואלים הציבוריים המעניינים בישראל. ההרצאה המבוססת על הספר עוסקת במהפכה הדיגיטלית ושני המשברים שיצרה- המשבר הפוליטי שמתבטא בהתגברות השנאה והקיטוב, והמשבר הפסיכולוגי שמתבטא בזינוק בנתוני הדיכאון וחוסר שביעות הרצון. החלק הראשון של הספר- הצגת *הבעיה* כתוב מצוין, ממצה, מדויק ומקיף אבל לא מחדש הרבה למי שבקיא בשיח האקדמי.
החלק השני לעומת זאת- הצגה של *פתרונות* אפשריים לבעיה הוא מעניין וחשוב ממש. לדעתי זה אחד הדיונים הציבוריים החשובים ביותר בתקופה הזו, ובגלל שהוא כ"כ חשוב מצאתי לנכון לכתוב ע"כ פוסט ארוך, ולהציע גם כמה פתרונות משלי.

אז נתחיל במה שכולם יודעים:

הבעיה הפוליטית

קיטוב פוליטי

האינטרנט שהיה אמור לחבר בין כולנו הוביל, באופן פרדוקסלי, לקיטוב פוליטי חסר תקדים בכל מדינות העולם (יש על כך נתונים ומחקרים למכביר. כיום, אנשים בכל המדינות הנחקרות שונאים את היריבים הפוליטיים שלהם הרבה יותר מכל תקופה נחקרת אחרת). חלק גדול מן הקיטוב הפוליטי מקורו בכך שהאלגוריתם ברשתות החברתיות נותן עדיפות לפוסטים שדומים לעמדות שלנו. זה קורה משום שמודל הרווח של התעשיה היא לחצוב מאיתנו תשומת לב, ובגלל שאנשים נוטים להעריך עמדות שדומות לעמדות שלהם הם יבלו זמן רב יותר מול המסך אם יקדמו פוסטים כאלה' אז יצרו אלגוריתם שתומך בנטייה הזו (הטיית האישור).

קבוצה סגורה

שנית, וגם באופן פרדוקסלי, העידן שהיה אמור להיות הפתוח והדמוקרטי ביותר (לכל אחד יש קול, אנחנו נחשפים לדעות שונות ולאנשים מכל העולם) הפך אנשים לסגורים ומכונסים בתוך עצמם ובתוך הקבוצה שלהם.

פייק ניוז

פרדוקס נוסף ושלישי הוא שדווקא בעידן בו כל המידע נגיש לכולם ולכל אחד יש נגישות תיאורטית לכל הידע בעולם ולכל העובדות, דווקא העידן הזה הוא עידן שיא של פייק ניוז (ואת הדוגמאות הטובות ביותר אנחנו יכולים לראות ממש בימים אלה עם הקורונה). מסתבר שהשקרים ויראלים הרבה יותר מאמת. היכולת של האמת להיות מעניינת מוגבלת על ידי המציאות, אבל היכולת של השקר להיות מעניין לעומת זאת לא מוגבל כלל וכלל. אם כך השקר הוא ויראלי מהאמת. בנוסף, הרגש הויראלי ביותר הוא זעם, רגש שמושך הרבה יותר תשומת לב משמחה, שנאה, פליאה, קנאה או כל רגש אחר. לכן פוסטים זועמים זוכים לתפוצה רחבה, וגם שקרים ופייק ניוז זוכים לתפוצה כזו.

למה אנחנו לא מאושרים?

להיות נוכח בכמה מקומות במקביל

הרשתות החברתיות הביאו גם למשבר פסיכולוגי, מאז 2011, בערך הזמן שהסמארטפונים חדרו לחיינו, יש עליה של כ-30 אחוז בהיקף הדיכאון והחרדה. סמיכות הזמנים אינה מקרית ככל הנראה, וניתן לתת מספר הסברים לכך: ראשית, כל ההפצצות הדיגיטליות (ווטסאפ, פייסבוק, מיילים, אינסטגרם וכו וכו) פוגעות בקשב האנושי וכפי שחלקנו הגדול מרגישים על בשרנו, זה מקשה על העובדה שעלינו להיות נוכחים. אנחנו עושים משהו - אבל הראש שלנו נמצא במקום אחר או במיליון מקומות אחרים. מכיוון שיש קשר מוכח בין נוכחות לבין אושר, הרי הסמארטפונים פוגעים בקשב שלנו, פוגעים בעקיפין גם באושר שלנו.

בדידות

שנית, עוד פרדוכס הוא שהסמראטפונים וספציפית הרשתות החברתיות היו אמורות לחבר בינינו, אבל בפועל בעידן הנוכחי יש זינוק דרמטי בשיעור האנשים שמרגישים בודדים. הסיבה לכך היא משום שזה *לא אותו דבר*. תקשורת דיגיטלית נותנת אשליה כאילו היא מחליפה תקשורת פנים אל פנים, אבל פסיכולוגית זה לא זה. ומשום שאנשים פחות ופחות נפגשים פיזית ומעדיפים לעיתים קרובות זום/ווטסאפ/צ'אטים הם גם פחות מאושרים.

מורידים את רמת האושר

שלישית, בשל העובדה שקנה המידה להשוואה הפך לגלובלי, ושכולנו משווקים את ההצלחות והצדדים החיוביים שלנו ברשתות, החיים בעולם כזה מקשים על אנשים לשמוח בחלקם ומפתים אותם להשוות את חיינו לאחרים, או לחיים המדומיינים של עצמנו. אצ"ל שגם זה מוריד את רמת האושר.

אשליית השפע

רביעית, גם אשליית השפע שיש לעולם להציע והבחירה האינסופית מקשה על אנשים להגיע להחלטה שיהיו מרוצים ממנה, דוגמה בולטת זה כמובן הטינדר שמקשה על אנשים להיכנס לזוגיות, ויש גם על זה נתונים ברורים, אבל באופן כללי זה נכון לכל תחום בחיינו.

איך להיות מאושרים

כל הדברים האלה מוכרים, קראתי את הדברים הללו או דומים להם באינספור מקומות, הבעיות של העידן הדיגיטלי ידועות. מה שיותר מעניין זה מה עושים, איך ניתן להיות מאושר וכיצד ניתן לקיים תרבות פוליטית בריאה בעידן הדיגיטלי.
אז כאן אערבב בין מה שגודמן כתב לבין רעיונות שלי, אבל הנה חמישה רעיונות לפתרון חלק מהבעיות הנ"ל:

1. רגולציה

גודמן מביא בספר שתי דוגמאות בהן מדינות בכל העולם הצליחו לשנות הרגלי התנהגות באמצעות חוקים ואכיפה, לפני עשורים מעטים מספר גדול של אנשים בישראל, באירופה ובארצות הברית היו מכורים לסיגריות ואז נאכפו חוקים שאסרו על עישון במקומות ציבוריים וההתמכרות לסיגריות דעכה. דוגמה נוספת, לגבי ירידה במספר תאונות הדרכים שנגרמה בין השאר בשל חוקי תעבורה ותקנים שכפתה המדינה (יש כמובן דוגמאות נוספות).

2. אידיאלים תרבותיים נכונים ובריאים יותר

אידיאליים תרבותיים מציאותיים יותר- אנחנו מתחנכים על כך שאנחנו יכולים לעשות הכל ולהגשים כל חלום (כמו הפרסומת הידועה של נייקי- JUST DO IT). הבעיה בתפיסה הזו היא שאם אני לא מצליח להשיג את מה שאני רוצה, אז זה בהכרח אשמתי, אם הייתי *באמת* רוצה אז הייתי יכול להשיג את זה. האידיאל התרבותי הזה, יחד עם דימויי ההצלחה שתקשורת ההמונים והמדיה החברתית מפמפמים לנו (בכל מקום רואים אנשים יפים, בכל מקום שומעים על סיפורי הצלחה, רשימות של היפים והעשירים, אנשים שמשווקים את החיים 'המושלמים' שלהם ברשתות החברתיות ועוד ועוד) - כל אלה הם אידיאלים שגורמים לאומללות.

אז מה ניתן לעשות?

לחזק אידיאלים תרבותיים נכונים ובריאים יותר:
+ דימוי גוף בריא יותר (שלא דומה לאותן אושיות רשת עם עשרות מיליוני עוקבים)
+ דימויי הצלחה ריאלים ובריאיים יותר (לא הזמר המצליח שהגיע מכלום לעושר והצלחה מסחררת, ולא ההוא שעשה אקזיט של מאות מיליונים. אלן דה-בוטון מדבר על כך בספרו 'סטטוס')
+ איך זוגיות מוצלחת נראית (לא רק אושר אינסופי, אלא גם בין השאר מריבות ואכזבות לצד כמובן אהבה גדולה וחברות ונתינה ושותפות). לעיתים רחוקות מציגים את המורכבויות הזו. זוגות תמיד מציגים את הצדדים החיוביים בזוגיות וביטויי אהבה פומביים. רואים חתונות, אבל לא רואים פרידות. כל אלה, בנוסף לשקרים של הוליווד גורמים לאנשים לקבל דימויים לא ריאליים של זוגיות ואהבה.
כדי שנגדל דור שיהיה בריא מבחינה נפשית, וכדי שאנחנו עצמנו נהיה בריאים נפשית, נצטרך לאמץ תפיסת זוגיות, תפיסת קריירה, ובסופו של דבר תפיסה בריאה ונכונה יותר של מהם חיים שיש בהם משמעות.

3. מדיטציה

כאמור, הסמארטפונים הובילו להפצצה חסרת תקדים על התודעה שלנו, כתוצאה מכל ההפרעות קשה לנו מאוד להיות נוכחים ברגע, הנתונים ברורים ומעידים שבתקופה הזו קשה יותר לאנשים להתרכז יותר בקריאת ספרים, בעיבוד רעיונות מורכבים ואפילו בצפייה בסרטים. האשליה שלנו היא שאנחנו יכולים לעשות מולטי-טסקינג ולהגביר את הפרודוקטיביות שלנו כשאנחנו עושים כמה פעולות בו-זמנית, אבל כל המחקרים מראים (ואת זה הראה יפה ידידי Oded Zohar בספר שכתב) שאין באמת דבר כזה מולטי-טסקינג ושכשאנחנו מנסים לפצל את התודעה לעשות יותר מדבר אחד בזמן נתון, אנחנו הרבה פחות יעילים, ובעצם לא עושים שום דבר כמו שצריך.

אז מה ניתן לעשות?

התשובה היא מדיטציה, על ידי אימון מדיטטיבי (עדיף מודרך) ניתן להגביר את הנוכחות שלנו כאן ועכשיו ולעצור את האוטומט שלנו ואת זרם ההפרעות החיצוניות (נוטיפיקציות) והפנימיות ( זרם התודעה והמחשבות). יש נתונים ברורים ואינספור עדויות לכך שמדיטציה יכולה לשפר את הקשב ולהיות נוכחים כאן ועכשיו ובאופן בלתי שיפוטי.

4. קהילות

הרב חיים נבון, אדם שמחזיק בהשקפת עולם הפוכה לגמרי מזו שלי, אמר משפט שאני מאוד אוהב ומרבה לצטט- "לאדם החילוני בחברה המודרנית חסרות מסגרות השתייכות בין המשפחה ללאום" בסופו של דבר האדם הוא יצור חברתי, והעובדה שלחילוני הממוצע אין כמעט מסגרות השתייכות, מקשה עלינו מאוד.

איך עושים את זה?

אין לי מושג, אבל ככל שיווצרו יותר מסגרות (פיזיות, לא וירטואליות) שמחברות בין אנשים על בסיס תחומי עניין או חיבה וככל שחברים ומשפחה ישהו יותר אחד עם השני- כך ייטב לנו.

5. מודעות לבעיה ולחץ ציבורי לשינוי

אני משער שחלק מאלה שלא מכורים לטכנולוגיה עשויים להגיב על מה שנכתב במשפט כמו 'אני לא מבין מה הבעיה, פשוט תשתמשו פחות בטלפון'. אותם אנשים לא מבינים שההתמכרות לסמארטפונים לא בלבד שהיא התמכרות לכל דבר ועניין, אלא היא התמכרות קשה במיוחד משתי סיבות: ראשית, טובי המוחות משקיעים את מירב הזמן שלהם כדי להנציח את ההתמכרות הזו ושנית, בשל העובדה שכל כך הרבה מאיתנו (אולי הרוב) מכורים לאינטרנט וספציפית לסמארטפונים, ההתמכרות הזו היא התמכרות שקופה. וכשרובנו מכורים- קל מאוד לפספס את זה שיש לנו בעיה.
אבל מה לעשות, יש לנו בעיה. וכאמור הבעיה היא גם חברתית וגם אישית, ומשום כך גם הפתרון אינו טריוויאלי. זה לא פשוט עניין של 'להתנתק', כי התרבות מקשה עליך. משום שאתה צריך להילחם בכוחות אדירים, ובמוחות הכי גדולים בעולם שיוצרים אלגוריתמים שגורמים לנו להתחבר, גם כשאנחנו רוצים להתנתק.

מעולם לא היה קשה יותר להיות מאושר, מעולם לא היה קשה יותר למצוא זוגיות מאושרת, או זוגיות בכלל, מעולם לא היה קשה יותר לאנשים למצוא קריירה שתהיה מספקת בעיניהם. כפי שלואי סי קיי אמר:
Everything is amazing but nobody's happy
אבל אני אופטימיסט, וחושב שהטכנולוגיה אמנם יוצרת בעיות אך היא גם מציעה פתרונות. בסופו של דבר כשתהיה מודעות הולכת וגוברת לכך שהטכנולוגיה (שעושה גם דברים נפלאים, ויכולה לעזור לנו לשמור על קשרים, לשתף, להפיג שעמום, נותנת נגישות לתכנים מעניינים ואנשים מעניינים) גורמת לנזק יותר מאשר לתועלת, אנחנו נמצא את הדרך לתקן כך שהיא תשרת אותנו, ולא תגרום להתמכרות. זה יכול להיות באמצעות אפליקציות שיעזרו לנו להשתמש בסמארטפונים שלנו בצורה חכמה ( למשל אפליקציות שיציגו דעות פוליטיות מנוגדות לשלנו, אבל כאלה המנוסחות בצורה שתסקרן אותנו. זה יכול להיות מתחמים ללא קליטה שיעודדו תקשורת לא דיגיטלית, זה יכול להיות בצורה של אפליקציה שתעודד אותנו לשימוש חכם בסמרטפונים שלנו או בכל דרך אחרת).
השינוי גם יכול להגיע דרך תרבות ארגונית אחרת (להפסיק לצפות מאיתנו להיות זמינים כל הזמן) וזה יכול גם להגיע כתוצאה משינוי באלגוריתם של פייסבוק (כמובן לא באופן וולונטרי, אלא כתוצאה מלחץ חיצוני, אני מאמין שמתישהו זה יקרה).
מה שבטוח זה ששינוי הוא אפשרי, והכרחי, אבל לפני שהשינוי יקרה חייבים להכיר בבעיה, וכרגע, למרות שהנזקים הם ניכרים לכל מי שעיניו בראשו, אני חושב שאין על כך כמעט שיח ציבורי.